יום רביעי, 16 בינואר 2013

על עובדי מדינה וחיילים

מעולם לא הייתי עובד מדינה אבל אני חייל כמעט שלוש שנים ויש תכונה המשותפת לשנינו. אי אפשר לפטר אותנו.

לאחרונה הקדשתי מעט מחשבה להשלכות של המצב הזה על המוטיבצייה שלי ורמת העבודה שאני מבצע. בימים אלו כאשר אני קרוב לשחרור אין לי שום אינטרס להשקיע בעבודתי, שום סיבה להגדיל ראש, או לחפש מקומות נוספים בהם אני יכול להשפיע ולתרום. 

אסביר:

הסיבה היחידה בשלה צה"ל -או כל גוף עיסקי למעשה- מגייס חיילים היא בשל התועלת הגלומה בהם. חיילים יכולים לשמור, לעשות תורנויות מטבח, לתפוס תקנים וכו'. ההשלכה הישירה של העובדה הזו היא שברגע שהחייל מפסיק להביא תועלת  -לא עולה לשמור, לא עושה תורנות מטבח - הצבא מאבד כל אינטרס להחזיק אותו. 

הצבא שמפגין רציונליות מפתיעה נמצא במצב בו הוא נאלץ לקבל את דרישות החייל תנאים טובים יותר, מעבר בסיס וכו'. שכן כרגע הוא לא מפיק מהחייל שום תועלת אבל לאחר שיבצע את עסקת החליפין עם החייל תקבל מעבר בסיס ובתמורה תעבוד שם הוא יקבל תמורה מסויימת גם אם פחותה מהרווח ההתחלתי שהיה יכול להפיק מהחייל.

גישה זו לא אידאלית מבחינת החייל שכן הצבא מעמיד תנאים מרתיעים בדרך ובכך הופך אותה לפחות משתלמת. חייל שיחליט להפסיק לשמור יקבל ריתוקים ואולי אף כלא כדי להרתיע אותו כמו גם למנוע מאחרים ללכת בעקבותיו.

זו דרך אחת להפיק תועלת מהמצב (הצבא הרי לא יפטר אותי ויגייס מישהו אחר במקומי) הדרך השנייה דורשת פחות סיכון עצמי אבל מזיקה לצבא לא פחות. 

הקטנת ראש: אעשה את המוטל עלי במינימום הנדרש כדי שלא יאשימו אותי בסירוב פקודה. לא אגדיל ראש, לא אשקיע ולא אתנדב. האמצעי היחידי של הצבא למנוע מצב כזה (אי אפשר להעניש חייל על כך שהוא לא משקיע) הוא להציע פרסים למשקיעים אם תצטיין תצא לקצונה/פיקוד/חובשים. ברגע שחייל החליט שהפרסים המוצעים לא שווים את ההשקעה הנדרשת מצידו הצבא לא יכול לגרום לו להשקיע. 

מה הפיתרון? להחזיק את חרב הפיטורין מעל ראש החייל. 
בקצרה צבא מקצועי. מצב בו הצבא מחזיק את החיילים בחוזה -ממש כמו עובדים באזרחות, וברגע בו הם לא מביאים תועלת הוא יכול לפטר אותם.


שתי הערות קצרות לסיכום:


1. אני לא מתייחס לחיילים שמאמינים בערך התרומה למדינה אני רק מצביע על ההשלכות של החזקת  חיילים חסרי מוטיבצייה.
2. אם יש מישהו בעל רקע בתורת המשחקים אשמח להתייחסות לפוסט מהפן הזה.

2 תגובות:

  1. אני פשוט שואל את עצמי, מה היחס בין הצורך של הצבא לכוח אדם, לכמות חיילים שישמחו ש"ייפטרו" אותם...
    יש סיבה לזה שאנחנו לא צבא מקצועי. למעשה יש שתי סיבות. האחת חינוכית, ועליה אפשר לדבר אבל זה פחות רלוונטי לפוסט, והשנייה מקצועית. הצורך של צהל ביותר כח אדם (שהוביל אחרי מלחמת יוה"כ למשל בהורדת "סף הגיוס"). השאלה לגבי החיילים חסרי המוטיבציה: האם "חרב הפיטורין" היא איום או צ'ופר? ואז, האם הצבא יכול להרשות לעצמו לאבד חיילים בכמות גבוהה?

    השבמחק
  2. הי גיל.

    בוא ניכנס קצת להגדרות.
    תפקיד הצבא הוא לשמש גוף לוחם
    שאר הצבא אמור לתמוך ביכולות הקרביות של צה"ל.
    כאשר הצבא מחזיק חיל חינוך, להקות צבאיות, ערוץ רדיו, וכו' הוא משתמש בכוח אדם שלא רלוונטי למטרתו של הצבא.
    (צריך גם לזכור שכל כמות של כוח אדם גוררת אחריה צורך בעוד כוח אדם. אם יש לי הרבה חיילים מיותרים בבסיס אזדקק לצוות מטבח גדול יותר -יותר אוכל, אזדקק לצוות מרפאה גדול יותר- יותר טיפולים רפואים, אזדקק לצוות אפסנאות גדול יותר-יותר אנשים שצריכים מדים וציוד, וכו') זו כבר כמות לא מעטה של כוח אדם שאפשר לשחרר.

    מעבר לכך הרבה מהתפקידים הצבאים יכולים להתבצע בידי אזרחים. תחום המזון יכול להיות בידי חברה אזרחית - זה כבר קורה בצריפין. אחזקה וניקיון יכולים להיות בידי אזרחים - ראיתי את זה קורה בכמה בסיסים.

    יש לי עוד כמה נקודות לציין אבל השבת בפתח.

    השבמחק