הבריאה
הערב רד לאטו על המוני
החוגגים. רוח חמימה נשבה חולפת בין הרוקדים, מפיחה חיים באש. צלילי חליל נישאו
אל על משתלבים בתיפוף קצבי. ריחות ערבים עלו ממדורות הבישול, עליה סובבו שלושה ביזונים
שמנים להנאת הסובבים.
ממעגל הרוקדים התנתק
אדם ונעמד בגבו לאש. הוא הניף את ידיו מעלה והרוקדים צנחו ארצה בדממת ציפייה.
"יום בריאה שמח!"
אמר. קולו היה שקט אך נשמע היטב מעל אוושת הרוח. מנהיג השבט-ג'ון עיני נץ נעץ את מבטו
במדורה כמחפש השראה או נזכר בימים קדומים. דקה ארוכה המתין, שקוע במחשבות. לבסוף
נשא את מבטו מהאש ופתח בדברים:
"לפני אלפיים שנה התאספו האלים והחליטו לברוא
את העולם. מעש היא שכינסתם." אל
המדורה הגיעה אישה עוטה בגדים לבנים מוכתמים בפיח-"מעש מאסה ביצירותיה המתות ורצתה ליצור יצורים
שיחיו ויתפתחו, יצורים שיוכלו ללמוד מניסיונה הנצחי. ראשון הגיע חכמה. סקרן היה לשמוע
את הרעיון החדש."
אל המדורה נוסף אדם שכמו יצא מין האין, לבושו לבן וזקנו מגודל, מכיס גלימתו הציצו מגילות. "אחריו הגיע הנאה, אשר בשעמומו כי רב יצר כוכבים
ונפצם זה בזה"
אל המדורה נוסף אדם שלישי, לבושו צבעוני וכרסו בולטת מקטרת בצבצה מפיו. "רביעית הגיעה רגש. זמן רב חיכתה לאיזה חידוש
בחייה, משהו ממנו תוכל לשאוב השראה או להתרגש עד דמעות." אל השלושה הצטרפה רביעית
אישה יפיפייה, בגדיה משתנים נוכח הבהובי המדורה. "אחרון הגיע סדר. מזמן קץ בניסיון להשליט את
חוקיו בגלקסיה המשתנה ללא הרף." אל המדורה נוסף אדם. גלימתו ללא רבב, שפמו ישר כסרגל
וכל כולו אומר הדרת כבוד. "אז פתחה
מעש ואמרה 'אחי! יש לי רעיון שחושבני שכולנו נרווה ממנו נחת!'
'ומה הוא?'
מיהר הנאה לשאול, בעוד מאחוריו מהנהן סדר בכובד ראש. 'הבה ניצור עולם! חכה-' אמרה
בראותה את הנאה קופץ שוב 'לא לאיזה כוכב מת שכל יחודו בהרכבו כוונתי. כוכב חי
ברצוני ליצור. עם יצורים חיים שיוכלו לפרות ולרבות, ליצור ולשנות.'
"המולת קולות נשמעה. הרעיון הפתיע את כולם.
'אני בעד' מיהר הנאה לצעוק. 'זה נשמע כיף!' לימינו הנהן חכמה בחיוך נדיר. 'אני
בעד זה! נשמע מרתק. תחשבו על האפשרויות למחקר; יצורים שיוכלו לעבור שינוי...'
מסביבו גלגלו כולם את עיניהם בשעמום גלוי. 'אני נגד.' אמר סדר באטיות. 'זה נשמע לי
מאוד מבולגן; יצורים קטנים שידרשו כל הזמן את תשומת ליבנו...' 'אני בעד!' אמרה רגש
בהתלהבות. 'תחשבו על זה! עולם שלם של יצורים חיים, טרגדיות, קומדיות סיפורי אהבה
ושנאה והכול תחת ידינו!' 'אה' אמר סדר, רואה
שכולם נועצים בו מבטם. 'אם כך אצטרף אליכם, שום דבר שתבנו לא יחזיק בלעדי' '
"'אם כך,'
אמרה מעש משפשפת ידיה בהנאה, 'הבה נתחיל!'". מן המדורה עלו ניצוצות מדמים את כל
כוכבי השמים לבד מכוכב אחד באמצע "'אני בוחרת בו!'
אמרה מעש."
ניצוץ האור גדל עד שמילא את החלל בו היו שאר הניצוצות. "האלים הניחו עליו את ידיהם. 'ראשית אשימה
ברזל ונחושת בארץ,' אמרה מעש. 'למען יוכלו החיים לבנות את בתיהם וכליהם.'" עיגול האור הפך עמום
יותר. חדי העין ראו פסי מתכת חורצים את פניו. "'ואני אוסיף מים,' אמר סדר בקולו חמור הסבר
'למען יהיו חייהם מאוזנים בין ארבעת היסודות." מים נקוו על פני הכדור, מותירים
ארבע יבשות בולטות ועוד עשרות איים. "'אני
אוסיף אש,' אמר חכמה והניף את ידו, ''למען יהו חייהם שלמים לחלוטין." כדור נוסף ניצת בוער כולו
והחל סובב את הארץ "'ואני אצור
ירחים.' אמרה רגש והניפה ידיה. 'למען יוכלו יצירנו להסתובב בדד בליל, לחוש וליצור." שני כדורים נוספו לריקוד
הכוכבים, אחד אדום כדם שני בהיר ככסף. "'לא
אמרנו שניצור חיים?' שאל הנאה בהתלהבות. הוא עיוות פרצופו בהבעת ריכוז נדירה. קול צחוק צווחני עלה מן
הכדור "'לאלו יקרא קנדרים.' אמר הנאה בחיוך.
'שפירושו שמחה.' מיהר חכמה להוסיף ברוב תועלת."
צליל
חליל עלה מן הכדור. עליז וחסר דאגות למספר רגעים, עד שנדם באחת בצווחה צורמת.
"'אוי תראו חם
להם!' אמרה רגש ודמעות בעיניה, היא עצמה את עיניה בריכוז," הכדור עטה כסות ירוקה. "עצים רחבי עלווה הגנו על ראש הקנדרים, ומרבדי
דשא הגנו על מדרך רגלם. 'תורי,' חייך חכמה, שנדבק בהתלהבותו של הנאה. הוא עצם את
עיניו בריכוז."
קול נגינת נבל יפיפייה עלתה מן הכדור "'לאלה
יקרא אלפים, שפירושו הנבונים. אורך חייהם ארוך יהיה למען יוכלו לצבור חכמה ודעת.'
'אהם!' אמר סדר, שעיווה את פניו נוכח הקנדרים. 'אצור גזע מסודר, אשר יחיה הרחק
מהמולת הארץ.' הוא נשם עמוק ועצם את עיניו." קול תיפוף עמום ואולי קול הלמות
פטישים נשמע מין הכדור "'גמדים יהיה
שמם שפירושו הישרים.'
"'קצת התלהבות,
אחי!' אמרה רגש בחיוך. אור בהק מידה והתפשט על פני הכדור," צליל כינור קופצני עלה מן
הכדור. "'לאלה יקרא נימפות, שפירושו
האוהבות.' אמרה רגש בהתלהבות.
"'אממ" אמר
חכמה ביובש. ואחר שאל: "אחי, האינכם חושבים שהמינים שיצרנו שונים מידי אחד
ממשנהו? עצתי היא ליצור מין שיאגד את תכונות כולם!" 'אתן לו את יכולת
היצירה!' אמרה מעש. 'ואני אתן לו את השמחה!' אמר הנאה, שולח חיוך מקנטר אל סדר. 'ואף
צמח אוסיף לו: הגפן שפריו משמח לבב אנשים ואלים!' 'אולי תתבגר?'
שאל סדר בזעם 'את הסדר והצדק אעניק לו למען ילך בדרכים ישרות. ואת השיש אצור למענו
למען יבנה ערים גדולות ומסודרות.' "ואני,' אמר
חכמה, 'אעניק לו את הצמא לידע." "ואני אתן לו
את היכולת לבכות עד כלות ולצחוק עד דמעות." אמרה רגש, שתמיד נטתה לפייטנות מה. 'לאלו יקרא
בני אדם,' אמרו כולם פה אחד, 'שפירושו השלמים."
מוזיקה
החלה לעלות מן הכדור, צלילי חליל עולזים שמעליהם ומסביבם שולבו צלילי כינור מקפצים.
שתי אלה שולבו בנגינת נבל מתוחכמת ויחד איתם קצבי והולם עלה קול תיפוף. "לרגעים ארוכים שררה דממה מרותקת. אלים ובני
אדם ישבו מרותקים לצלילים עד שהחלה המוזיקה דועכת בעצבות."
"'אבוי' קרא חוכמה, 'יצירנו רעבים!' הוא הניף
את ידיו ופירות החלו מצמחים על העצים ומן האדמה.
'אבוי!' קרא הנאה, בחיקוי כה מושלם שאפילו סדר
חייך. 'מה הכיף בלקטוף מזון מן הקרקע?! איפה הכיף? איפה האתגר?' הוא הניף את ידיו
והארץ התמלאה בחיים. יצורים מעופפים מילאו את פני הרקיע ודגים את הימים; זוחלים
החלו שורצים על הארץ ויונקים קיפצו מסביב. 'לא טוב עשית אחי.' אמר סדר, עדיין מחויך.
'יצורים אלו ירבו ויעצמו עד שיכסו את פני הקרקע' הוא עצם את עיניו והניח ידיו על העולם.
נהמה עלתה ממנו ואחריה צחקוק צבוע. 'הנה יצרתי טורפים אשר ישמרו על הסדר הטבעי; כל
מין שיתרבה יתר על המידה ייטרף.'
"אלף
שנה חלפו. החיים אשר על פני האדמה גדלו ושגשגו,
גדלו והשתנו. לא כל בני התמותה נשארו נאמנים לאליהם. אלפים רבים עברו לשרת
את רגש שכן האמינו ביופיים של החיים, ובכוחה של האמנות לבטא דברים שאף גדול החכמים
לא יבין. גמדים רבים החלו עובדים למעש;
יפה היה בעיניהם צליל הפטיש המכה בסדן, ועונג רב קיבלו מעבודה במתכת ובאבן. בני
האדם התחלקו ביניהם איש לפי אומנתו ואהבתו, רבים עבדו למעש; חקלאים, ובנאים,
סבלים, ועובדי כפיים אחרים.
מעטים
עבדו את הנאה, כוסית של יין בידם ומקל נדודים לצידם יקרו בעיניהם מכל עשייה. מעטים
אף יותר עבדו את רגש. אותם בודדים שהרגש היה מרכז חייהם; משוררים מעונים, ציירים
,שחקנים, ודומיהם. בעיניהם כל העולם כולו היה במה ולכולם היו תפקידים במחזה החיים.
מתי מעט עבדו את סדר; שופטים ופקידים, ראשי ערים ומלכים. הללו היללו את הסדר
שבחיים, את ההרמוניה הטבעית המדויקת. מעטים מכל היו עובדי חוכמה; חוקרים
והיסטוריונים, מורים ומלומדים, אנשים ונשים שיקרו בעיניהם שורת נוסחאות על קלף
ממורטט מכל מכאובי החיים. רק הקנדרים והנימפות נשארו נאמנים לאליהם. כלואים בתוך
טבעם, נהנו גזעים אלו מחייהם ללא מתן מחשבה למכאובי החיים."
ראש
השבט השתהה מעט בעוד חמשת השחקנים שגילמו את האלים נסוגו מין המדורה.
"אלף
שנה חלפו" חזר ראש השבט, "ואזי באו צאצאי האלים, מאות שנה צפו הם בעולם
המסתחרר תחתם. ועתה החליטו שקצו בצפייה חסרת מעש. רצונם היה ליצור, להוסיף! ממון
היא שאספם, דמה של מעש זרם בעורקיה, ולא יכלה לעמוד מנגד בעוד סביבה משתנים דברים."
אל המדורה
הגיעה אישה, את עורה הבהיר עטפו בגדי משי דקיקים. ועל אצבעותיה המטופחות ענדה
טבעות זהב כבדות. "שני הגיע הלוחם." קול פסיעות עזות הרעיד את
האדמה שעה שדמות עצומה קרבה אל המדורה. על עורו השחום עטה שריון פלדה עצום, ועל
ירכיו השריריות ענד חרב. "אחרון
הגיע קסם"
אל המדורה הגיע אדם בעל זקן ארוך, גלימתו זהובה ונוצצת ומטה עץ אחוז בידו, סביבו
מלופפים נחשים חיים.
'אחי!' פתחה ממון,
מעשי אבותינו אינם שלמים! הביטו בעולם: אדם הרוצה תרנגולת צריך להחליף את הבטטות
שהוא מגדל תמורת הדגים ששכנו דג. ורק אז להחליף את הדגים תמורת התרנגולת. זה
מגוחך!' אמרה ממון קולה עולה בהתרגשות. 'ובכן, זה נראה קצת מסורבל.' הסכים קסם 'אבל
מה את יכולה לעשות בנוגע לכך? הרי את לא יכולה להכריח את בעל התרנגולת לקחת בטטות.!' 'אה! חייכה ממון כאילו חיכתה לשאלה הזאת. 'אני
אצור מוצר חליפין בעל ערך קבוע אותו ירצו כולם שכן ניתן יהיה להחליף כל סחורה
ישירות בו. הביטו!' קראה והניפה ידה עיגול זהוב צנח אליה מעדנות מהשמים הפתוחים. 'לזאת
יקרא כסף! ניתן יהיה להחליף את הדגים תמורת כסף, את הבטטות תמורת כסף, הכול תמורת
כסף!' 'הממ...' אמר הלוחם בחוכמה, 'ואיך
תשכנעי את כל בני התמותה להשתמש ב"כסף" הזה שלך?' 'בקלות!' חייכה ממון. 'אבוא
בחלום אל זקני העם וחשוביו ו"אשכנע" אותם בחשיבות הכסף, הם כבר יעשו את שאר
העבודה...' 'וממה יהיה עשוי הכסף הזה?' שאל קסם 'מה ימנע מכולם ליצור לעצמם כסף?' 'ובכן,'
אמרה ממון, קמטים עולים על מצחה הבהיר. 'אני אצור שתי מתכות חדשות:
"כסף" ו"זהב". המתכות האלה יהיו נדירות, מה שיבטיח את ערך
הכסף. הצע וביקוש אתם מבינים...' 'לא' מלמל לוחם, אבל ממון התעלמה ממנו. היא הניחה
את ידיה על העולם ופסים כסופים וזהובים צצו על פניו. 'סיימת?' שאל לוחם בשעמום
גלוי, 'כן, תרגיש חופשי!'
"'ובכן' אמר
לוחם באטיות, 'בני התמותה נהיו חלשים, אין להם אויבים, אין להם דבר שיניעם
לשלמות.' הוא הניח את ידיו על הכדור ועצם את עיניו בריכוז. קול נהמה מאיים נישא באויר, חדי
העין הבחינו בדמויות מכונפות שהחלו סובבות את הכדור.- "'לאלו יקרא מפלצות. הן יחזקו את רוח האדם
וגופו. אדם שלא יצליח לשרוד, ימות. כך ייווצרו
אט אט גזעים חדשים וטובים יותר.' 'קצת
קשוח אחי, אך אתה צודק.' אמר קסם. 'בני התמותה נהיו רכים בגופם ובנפשם, אעניק להם
כוח שיאפשר להם לתרגל ולחזק את כוחם הנפשי' קסם הניף את ידיו אל על." אור כחול הציף את הכדור "'לזאת יקרא קסם. אדם השולט מספיק בסביבתו
הנפשית יוכל לשלוט בסביבתו הפיזית."
השחקנים
התיישבו במקומותיהם בעוד דגם היקום מסתובב מאחוריהם בדממה
סיפורי
בריאה מפי הברברים. על פי המלומד קוריגן.
---------------------------------------------
הסיפור הזה נוצר כדי להוות רקע למשחק תפקידים שתכננתי להריץ בימים עברו. המשחק - תודה ששאלתם - לא החזיק יותר מידי זמן. דמויות האלים מבוססות באופן חלקי על שיטה בשם אניאגרמה שמחלקת את בני האדם על פי תשעה קווי אופי בולטים. השיטה לא מבוססת מבחינה מחקרית אבל כרקע בסיסי ליצירת דמויות היא נחמדה.
יצרתי את האלים בצורה הזו כי תמיד היה מגוחכת בעיני החלוקה של האלים לאלים טובים ורעים. הרבה יותר מעניין זה אלים בעלי תפיסות פילוסופיות שונות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה