חמשירים

היה לי מנהג בצבא לשלוח סמסים בחמשירים. בדרך כלל בהודעה אחת, לעתים בשני הודעות.
יש כאן כאלו שטובים יותר וטובים פחות אבל אני חושב שרובם נחמדים.

אז הבא נתחיל:

בתחילת השירות הצבאי:

(14/10/10)

יושב החייל בשמירה וחושב:

חשובה השמירה על אדמת המולדת

חשוב השירות וחשובה התרומה

אך חשובה שבעתיים שנת הצהריים.

(31/10/10)

האוכל אכיל עד טעים

המדים מכרים ותיקים.

אחרי חודשים ארוכים 

הצבא מרגיש כמו בית.

לאחר מוות של חבר בתאונת דרכים:

(23/11/10)

קשה לשמוע ולקלוט 

והדמעות דומם זולגות.

עפר מושלך על ידידי

קובר עמו גם את ליבי.

הרצח בבית פוגל:

מול סכין מרצחים וזעקת נטושים יעמוד מכתמי יתום

חריזה לא תועיל לתיאור הזוועה מילים לכסות את הדם.
משקליי יעמדו נבוכים ביופיים מול אחת מרעות האדם.

לידיד אחרי שיחה מתישה במיוחד מהרס"ר:

(30/11/11)

חי אני עם חוקים של אחר/

פי רוחש כן-ליבי זועק לא/

רוצה להיות צודק ולו לרגע/

ואז אסתר במסכה של רוגע/

(30/11/11)

מוקף אני חצאי אמיתות/

סביבי מקדשים הבלותות/

מנסה אני למחות ולצעוק/

אך זה מנוגד למוסכמות/

על כך הוא השיב לי:

(30/11/11)

אם סמים אני אסניף/

את ספר התורה אעיף/

אותי ידחו מהחברה/

כי שברתי מוסכמה/

אבל אם לא אהיה אני/

עוד אאבד בתוך עצמי/

כשאחיה כמו אחר/

ולא כעצמאי/

עוד מאותו חבר:

(08/1111)

מול ספרים עתיקים מעלי אבק/

יושב שעות עד שהראש נסדק/

תחת השמש אין כל חדש/

אך תענוג גדול לקבל ממך ד"ש!

ברגע של דיכאון בצבא:

(08/01/12)

חוקים חסרי משמעות/

ושוטים עם עודף סמכות.

את חיי מנהלים/

כעדר של עיזים.

לפני החתונה של אחי שלחתי לחבר:

(01/07/12)

בחמישי הקרוב אחי יתחתן/

שמח אני על המאורע/

אך חושש למדי מהפמלייה/

שיחות משמימות עם שכנות מזקינות/

נראה לי ממש כחלום בלהות/

התואיל ידידי להגיע עימי/

וכך אנצל מפגיעה בנפשי?

לבן דודי נולדה בת:

(10/09/12)

חיפשתי ברכה נמלצת/

אסופת מילים מפוצצת/

כשלתי בכך נמרצות/

כל שנותר הוא קלישאות/

אוותר על ניסיונות מוגזמים/

ואחזור ל"מזל טוב" תמים.

לחבר חובש שהשתחרר:

(01/11/12)

לא עוד קצינים טיפשים/

הקץ לחיילים בכיינים.

תמו ביקורות התברואה/

היי שלום מרפאה.

תהנה אחי באזרחות/

ניפגש כשתלמד אומנות.

ערב רגוע בבסיס:

(19/11/12)

בסופו של יום מתיש/

כשהקצין אותי מנפיץ/

אשב לפוש על סרט טוב/

אזרחות זה כבר קרוב!

טיול ברובע:

(28/11/12)

המדריכה לדבר לא פוסקת

הרוח לנשוב לא חודלת

תצפית גגות בעיר העתיקה

הייתי מעדיף מיטה חמה.

דיאלוג עם קצין:

חייל: שקלתי היטב את העניין/

        איני כפוף לחוקי בני אדם.

        מותיר אני לעצמי את הזכות/                              

        לסרב לפקודות חסרות משמעות.

קצין: הלא תבוש חייל פשוט/

        לא כך עובדת סמכות.

       אל תהרהר אחר הפקודות/

       זהו תפקידם של בעלי הדרגות.

חייל: אני אדם בעל בחירה חופשית/

        ועל כן אסרב לפקודות ללא תכלית.

קצין: אם חיילים כמוך ינהגו

      הצבא יהפוך לתוהו ובוהו/

חייל: אל תדאג קצין יקר/

        מרבית החיילים לא חושבים בכלל.

קצין: גם אני ממלא הוראות/

       שאינם אלא ערמה של שטויות.

       לא נתנה בידנו הבחירה/

       חובה לציית לכל פקודה.

חייל: אל תחרטט קצין חביב/

        גם אתה עוקף חוקים מסביב.

קצין: לא ניתנה בידך הבחירה/

        ציית לפקודה כלשונה.

חייל: ושוב אחזור להתחלה/

       בידי הבחירה בין טוב לרע.

       ישנם פקודות עם משמעות/

       להם אציית ללא שהיות.

       מנגד ישנה ערמה של שטויות/

       שרשמו שוטים עונדי ארונות.

       לאלו הפקודות היחס ברור/

       נתעלם מהם ללא הרהור.

קצין: עליך לשנות את גישתך/

        ולא, רע ומר יהיה גורלך.

חייל: מודע אני להשלכות/

        אשא בהם ללא חששות.

את הקטע הזה כתבתי בזמנו אחרי סירוב פקודה שביצעתי בצבא. והדיון שערכתי אחרי האירוע עם הקצין הממונה עלי.