המחנה משה וולפסון
שלג רפרף מטה, רוח קפואה נשבה.
עננים חלפו ממעל צופים בעיניים סומות ברשע קדום ששב לעולם.
הרוח חלפה בין גדרות התיל לא מבדילה בין סוהר לאסיר בין רוצחים לנרצחים.
שני שומרים מכורבלים במעיליהם פסעו ליד גדרות התיל החשמליות
מנסים לדבר מעבר ליבבות הרוח ומעל לאנקות האסירים.
אילו הזדמן אדם למקום שכוח אל זה,
בו קפאו אנשים וקפא המצפון והיה מעז ללכת בלאט בעקבות השומרים,
(שעל פי ציווי ממעל אמורים היו לירות בכל זר שקרב
פן יראה דברים שאין הדעת סובלת פן ידע העולם את המתרחש במקום זה)
או אז היה שומע את קטעי השיחה הבאים ומבין את גלגל החיים ועיוורון העולם.
"אז מה, כמה רכבות ניקינו היום?"
"שש" השומר לגם ארוכות מהתרמוס שבידו
"שברנו ת'שיא של החודש"
"וואלה? תביא קצת קפה. מתי אנחנו אמורים לגמור את המשימה?"
"אתם מתכוון עד שנשמיד את כולם? בערך חצי שנה.
אבל אני מתערב איתך שנצליח לסחוט מהמוח היהודי כמה פטנטים שיאיצו את התהליך."
"עשינו עסק, אני אומר בערך שבעה חודשים עד שננקה את העולם מהם. כמה זמן זה ייקח לדעתך?"
"חמישה חודשים" הוא לגם ארוכות מהתרמוס.
"אתה יודע כמה אנשים מובטלים מוכנים לעבוד תמורת כמה קילו סוכר!?"
"אירוני מאוד לחשוב שאנשים נשבעו במשך 80 שנה שדבר כזה לא יחזור,
ואיך שאנחנו חוזרים לשלטון כולם מתרפסים בפנינו"
"עוד יותר מצחיק שהמחנות הם באותו מקום ואנחנו משתמשים באותם שיטות ממלחמת העולם השנייה"
"טוב היה להם הרבה ניסיון, אתה יודע שסבא שלי עבד כאן אז?"
"באמת? גם סבתא שלי. מצחיק איך שהעולם עובד הא?"
"אהה, אתה יודע במשך שנים הייתי בטוח שלא נוכל לקיים את השליחות הזאת."
"גם אני. מזל שהמדענים הצליחו לגלות את הגנים שמאפיינים את הגזע הנחות הזה"
"הכי מצחיק שהצענו בדיקת גנטית חינם ואנשים התנפלו על זה"
"כן מדהים כמה מטומטמים אנשים יכולים להיות. טוב שאנחנו משמידים אותם."
אילו המשיך אותו שומע אלמוני ללכת והוא מתמודד עם תחושה עזה של "דז'ה וו".
מנסה שלא להסתכל לעבר הארובות אשר פלטו אפר מעורב בעשן.
מבוסס לאיטו ליד הצריפים הרעועים אשר קירותיהם העניקו אשליה בלבד של מחסה מהרוח.
חולף סמוך לבתי החרושת שמיצו את שארית הכוח מהאסירים שהשתלם להשאירם בחיים.
עובר סמוך לביתנים שבהם בוצעו ניסויים מדעים שמנגלה לא חלם שיזכה לבצעם.
מדלג מעבר לפסי הרכבת שביתרו את שטח המחנה לשני חצאים זהים בגודלם.
היה מגיע בסופו של דבר אל הכניסה שם מנסה לחפות אל עיניו מהרוח המעורבת בשלג ציפתה לו הפתעה.
במקום המילים: "העבודה משחררת" אשר פורסמו לדיראון ברחבי העולם והפכו למשל ולשנינה,
התגלו למול עיניו באותיות קידוש לבנה המילים:
"מחה תמחה את זכר עמלק"
------------------------------
זו יצירה שכתבתי בימי כתלמיד בישיבת מקור חיים.
יש תשובות תאולוגיות לנושא שאני מציף כאן אבל אני עדיין חושב שראוי לדון בו.
שלג רפרף מטה, רוח קפואה נשבה.
עננים חלפו ממעל צופים בעיניים סומות ברשע קדום ששב לעולם.
הרוח חלפה בין גדרות התיל לא מבדילה בין סוהר לאסיר בין רוצחים לנרצחים.
שני שומרים מכורבלים במעיליהם פסעו ליד גדרות התיל החשמליות
מנסים לדבר מעבר ליבבות הרוח ומעל לאנקות האסירים.
אילו הזדמן אדם למקום שכוח אל זה,
בו קפאו אנשים וקפא המצפון והיה מעז ללכת בלאט בעקבות השומרים,
(שעל פי ציווי ממעל אמורים היו לירות בכל זר שקרב
פן יראה דברים שאין הדעת סובלת פן ידע העולם את המתרחש במקום זה)
או אז היה שומע את קטעי השיחה הבאים ומבין את גלגל החיים ועיוורון העולם.
"אז מה, כמה רכבות ניקינו היום?"
"שש" השומר לגם ארוכות מהתרמוס שבידו
"שברנו ת'שיא של החודש"
"וואלה? תביא קצת קפה. מתי אנחנו אמורים לגמור את המשימה?"
"אתם מתכוון עד שנשמיד את כולם? בערך חצי שנה.
אבל אני מתערב איתך שנצליח לסחוט מהמוח היהודי כמה פטנטים שיאיצו את התהליך."
"עשינו עסק, אני אומר בערך שבעה חודשים עד שננקה את העולם מהם. כמה זמן זה ייקח לדעתך?"
"חמישה חודשים" הוא לגם ארוכות מהתרמוס.
"אתה יודע כמה אנשים מובטלים מוכנים לעבוד תמורת כמה קילו סוכר!?"
"אירוני מאוד לחשוב שאנשים נשבעו במשך 80 שנה שדבר כזה לא יחזור,
ואיך שאנחנו חוזרים לשלטון כולם מתרפסים בפנינו"
"עוד יותר מצחיק שהמחנות הם באותו מקום ואנחנו משתמשים באותם שיטות ממלחמת העולם השנייה"
"טוב היה להם הרבה ניסיון, אתה יודע שסבא שלי עבד כאן אז?"
"באמת? גם סבתא שלי. מצחיק איך שהעולם עובד הא?"
"אהה, אתה יודע במשך שנים הייתי בטוח שלא נוכל לקיים את השליחות הזאת."
"גם אני. מזל שהמדענים הצליחו לגלות את הגנים שמאפיינים את הגזע הנחות הזה"
"הכי מצחיק שהצענו בדיקת גנטית חינם ואנשים התנפלו על זה"
"כן מדהים כמה מטומטמים אנשים יכולים להיות. טוב שאנחנו משמידים אותם."
אילו המשיך אותו שומע אלמוני ללכת והוא מתמודד עם תחושה עזה של "דז'ה וו".
מנסה שלא להסתכל לעבר הארובות אשר פלטו אפר מעורב בעשן.
מבוסס לאיטו ליד הצריפים הרעועים אשר קירותיהם העניקו אשליה בלבד של מחסה מהרוח.
חולף סמוך לבתי החרושת שמיצו את שארית הכוח מהאסירים שהשתלם להשאירם בחיים.
עובר סמוך לביתנים שבהם בוצעו ניסויים מדעים שמנגלה לא חלם שיזכה לבצעם.
מדלג מעבר לפסי הרכבת שביתרו את שטח המחנה לשני חצאים זהים בגודלם.
היה מגיע בסופו של דבר אל הכניסה שם מנסה לחפות אל עיניו מהרוח המעורבת בשלג ציפתה לו הפתעה.
במקום המילים: "העבודה משחררת" אשר פורסמו לדיראון ברחבי העולם והפכו למשל ולשנינה,
התגלו למול עיניו באותיות קידוש לבנה המילים:
"מחה תמחה את זכר עמלק"
------------------------------
זו יצירה שכתבתי בימי כתלמיד בישיבת מקור חיים.
יש תשובות תאולוגיות לנושא שאני מציף כאן אבל אני עדיין חושב שראוי לדון בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה