מחשבות בעת שמירה-3
הניחו לי לתאר בפניכם שני בסיסים: האחד נמצא בקצהו של שביל עפר
בסמוך לים המלח. ללא תחבורה ציבורית ואפילו ללא שק"מ (מעין חנות קטנה בו עובד
ג'ובניק ומוכר מוצרים לחיילים. השק"ם מתאפיין במחיריו הנמוכים ובכך שהוא משמש
מדד לאיכות חדר האוכל. ככל שהאוכל גרוע יותר כך יתארכו הטורים בשק"ם ולהיפך)
הדרך היחידה לצאת ממנו היא לנסוע ברכב צבאי כשעה בכדי להגיע לתחנת אוטובוס שממנה
רק מתחיל המסע הארוך בחזרה לציביליזציה. לא אטרח להכביר מילים על כמות העבודה בעמיעז, המספר הרב של
השמירות, והיציאות הביתה שמתרחשות בין פעם בשבועיים לפעם בשלושה שבועות. חריג אחד
עלי לציין: האוכל מעולה.
משנהו ביסל"א (בית ספר להגנה אווירית) נמצא כארבעים דקות
מבאר שבע. יש תחבורה ציבורית, מרפאה מסודרת, שק"מ מפואר וכמות העבודה
שואפת לאפס. הדובדבן שבקצפת הוא העובדה שיוצאים הביתה כמעט כל סוף שבוע. בתקופת
שהותנו בביסל"א הסוללה יוצאת לסדרות חינוך – פרק זמן שנע בין מספר ימים לשבוע
שבו מנסים להסביר לך עד כמה חשוב למות למען המולדת, בנימוק המשכנע שאחרים עשו זאת
לפנינו- יכולים לעשות כושר בנחת, ולהשלים את כול הטיפולים הרפואיים שנדחו היות ולא
היה רכבים בעמיעז בכדי להוציא את החיילים לבדיקות.
בצהרי יום שני לאחר חודשים של ציפייה היינו אמורים לצאת לבסוף
מעמיעז לביסל"א לשלושה חודשים של אימונים ומנוחה. הטיולית -מעין משאית אסירים
שלה הוצמד הכינוי המלבב הנ"ל על מנת שנחוש שאנו מטיילים בעת שנקפוץ מעלה ומטה
על כיסאות קשים כבטון- כבר הגיעה ואנחנו חיכינו בקוצר רוח לפקודה לעלות על
הטיולית. דה עקה נראה שלקצינים לא אצה השעה הם נקראו לפגישה עם המג"ד השעות
רדפו אחת את רעותה ואנו ירדנו לאכול ארוחת ערב "אחרונה באמת" בחדר אוכל.
בסופו של דבר הקצינים יצאו מהפגישה עם המג"ד ובפיהם בשורות איוב: "יוצאים
לפריסה, תארזו תיק עם ציוד חיוני ללילה את השאר תשאירו כאן" (פריסה הינו מצב
בו אנו לוקחים את כל הציוד של הסוללה: מכ"מים, טילים, אוהלים וכיו"ב
וממקמים אותו על גבעה בעלת נתונים אסטרטגים מתאימים)
תוכלו אם כן לתאר את הרגשתי כאשר לקראת סוף הפריסה בעודי מפנטז
על מיטה חמה בביסל"א ומזון שלא מגיע מקופסאות שימורים קיבלתי מסרון.
אמא: "איך בביסל"א?" ובכן אמא ממש לא עונה על הציפיות.
אחד מהדברים שיכולים להעלות לי את הסעיף זה
כשמנסים לכפות עלי דעות.
תעיד על כך בצורה יפה הפסקה שמצאתי ביומן שניהלתי
בטירונות:
10/06/2010 10:06
"התחכמתי עם המפקד. לא בריא אבל נמאס לי להתאפק. וזה סיפור המעשה:
עמדנו בשני טורים בדרך לחדר אוכל כאשר הריצו אותנו לעמוד בשלשות תוך עשרים שניות.
לא עמדנו בזמן והמפקד הריץ אותנו שוב לשני טורים ובחזרה לשלשות . בפעם הזאת עמדנו
בזמן וכאשר המפקד שאל למה הפעם הספקנו (והיה ברור שהוא רוצה לשמוע כי רצנו...)
הצבעתי "הקשב המפקד, היינו יותר קרובים" כמובן שזה העלה לו את הסעיף
"תשובה מטומטמת" לרוע מזלו זה גם היה נכון כך שחוץ מהתגובה האינטליגנטית
הזאת הוא לא יכל לעשות הרבה"
אני מניח שהקו הזה באופיי הוא הגורם לכך שבחוות
דעת לקראת יציאה לקורס קצינים מפקדת הסוללה טרחה לציין ש"אני שחצן ולא מקבל
דעות של אנשים אחרים". החוו"ד הזה הוביל אותי לאירוניה מעניינת. יכולתי
–בהתאם לדחף הראשוני שלי- לדחות כליל את דברי הקצינה, התוצאה שתנבע מדחייה זו תהיה
שאני לא מקבל דעות של אנשים אחרים. כלומר בסירובי לקבל את הדעה על אופיי אני מאשש
אותה. א ב ל אם אבחר להתנהג הפוך ולהסכים עם הטענה הנ"ל יוצא שבהסכמתי עם
החוו"ד אני מבטל אותו.
יום מיונים נכתב בהוראות/
ציפתי ליותר משלוש שעות.
שחצן אטום לדעות אחרות/
עם חוו"ד שכזה לא אצפה לגדולות/
עוד ציטטה מהיומן:
"אני מלווה מכלית בדרך לעוד נקודת אימון (יש לזה שם מרשים "מפקד
משימה" אבל בתכל'ס אני פשוט יושב ברכב עם נשק לשעת הצורך) קצת על הרכב מדובר
במשאית משנת 1976 ואני לא זקוק להרבה דמיון כדי לדמיין אותה כחלק מהשלל שהשגנו
מהמצרים ב73 עוד קצת מאמץ ואני והמכלית נדמית לי כחלק מצי הרכב שליווה את הבריטים
במלחמתם בקרב אל עלמין כנגד רומל (1942...)
בדרך לתרגיל תולים שלטים "לחתונה של נופר
וששון" כדי ששאר השיירה לא תטעה בדרך. מעניין מה חושבים האזרחים ברחוב כאשר הם רואים
חייל עם אפוד ואב"כ תולה שלטים לחתונה..."
יום חיסונים:
מול מזרקים מלאי נגיפים/
עומדים חיילים קפולי שרוולים/
מחטא ומזריק ולטופס מכניס/
החובש הנועז ת'שפעת מביס/
קצינים ולוגיקה: לקצינים מסתבר יש ראיית עולם שונה
מהחייל הפשוט, גישה זו מבוססת כמובן על שיקולים לוגיים איתנים. ניקח לדוגמה את
הסיטואציה הבאה: חייל מנסה לנצל את הזמן המת בלו"ז נשכב על הדשא מניח את כובע הב' כמגן שמש ומנסה
להירדם. לכאורה ניצול אידאלי של זמן מבוזבז. אך לא לדעת הקצינים. אלה הותנו במהלך
הקורס להגיב באופן מידיי על המראה המזעזע הזה: "קום, מה אתה מסמרטט?!"
בשיחה שערכתי עם מספר קצינים בניסיון להבין את שורש הבעיה במצב הזה הם העלו
כאיש אחד את הטיעון הבא: "זה לא נראה טוב!" (לצורך הדיון אני מתייחס
לטוב שבמשפט הזה כשאלה של מראה ואסתטיקה ולא כשאלה של טוב ורע.) אין מה להגיד
התשובה הזאת הרשימה אותי מאוד. אלפי שנים מנסים הפילוסופים להגדיר את מהות היופי.
האם היופי נמצא בעצם עצמו או בעיניי המתבונן? והנה מגיע צה"ל לוקח
חבורת צעירים בשנות העשרים המוקדמות לחייהם ולאחר קורס של שמונה חודשים מעניק
להם את היכולת לפתור קושיות פילוסופיות עתיקות יומין בלי להניד עפעף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה